היום אני עושה את החלומות שלי 24 שעות ביום בממוצע, מתוך הודאה ברורב באשמה שאני נכנסת תחת ההגדרה של "אדם שעובד במה שהוא אוהב, לא עובד יום מחייו"
מתי שהוא בינואר 2010 החלטתי לקנות לעצמי מתנה,
קניתי זמן אוויר עם נטע.
התעריף אמנם היה יקר בהרבה משאר חברות הסלולר,
אבל מסתבר בדיעבד שזאת הייתה ההשקעה הכלכלית הכי טובה שעשיתי בחיים שלי.
אני מנסה להיזכר איך הגעתי לתהליך המטורף הזה ואיך יצאתי ממנו
וקצת מתקשה להיזכר, (יש מצב שמדובר בשלב ההכחשה…), אבל בכל זאת :
הגעתי למפגשים בדר"כ על מדים (ששנאתי)
בדיכאון מהחיים
בליווי צינית שנבעה מרמות קשות של תסכול
עם הפרעת קשב וריכוז שבכלל "ישבה" על חוסר ביטחון
ללא זוגיות, ללא פוטנציאל לזוגיות ובינינו גם ללא רצון אמיתי להתאמץ להשיג את זה
אגב, זה מצחיק אבל עד אז כל השאר בא לי מאוד בקלות בחיים : כסף, חברים, לימודים
ולמדתי או יותר נכון התרגלתי שאני לא צריכה להתאמץ בחיים האלה ושתמיד דברים איכשהו יסתדרו מהצד,
אפשר לקרוא לזה : הייתי קהל במשחק החיים של עצמי,
אבל יחד עם זאת ואף על פי כן, ידעתי שיש בי משהו, לא יכול להיות שהגעתי לעולם הזה סתם להעביר בו את הזמן??!!
היו לי חלומות (מסתבר), שאגב היה לי מאוד קשה להגדיר אותם, אבל בליווי קשוב וסבלני של נטע, המצאנו לי חלומות אטרקטיביים וסימנו יעדים,
מדהים איך באותם רגעים הכל נראה כל כך רחוק ובלתי אפשרי והיום אני בשיא ההגשמה של כל היעדים האלה,
את חלקם סיימתי אפילו בהצטיינות, מי היה מאמין (ואגב – זה היה בדיוק לפני שנה!! ועל זה נאמר : דיייייייייי!)
אם תשאלו אותי מה עברתי שם בחדר האימון, אני לא אדע לשים את האצבע על נקודות המפנה הדרמטיות בעלילה,
א. כי היו הרבה כאלה.
ב. המון פעמים האימון מחלחל רק אחרי שיוצאים ממנו, המידע שוקע, (כמו אימון בחדר כושר שהגוף ממשיך לשרוף קלוריות גם אחרי שסיימתם להתאמן או משהו כזה) והמראה שקיבלתי לפנים במהלך האימון ליוותה אותי גם בימים הבאים ובלי ששמתי לב, ממש לפתע פתאום, השתניתי, לאט ובטוח, העזתי, הבטחתי, קיימתי, הוקרתי (ועוד כל מיני מילים חשובות כאלה של אימון).
אהבתי לבוא למפגשי האימון, חוץ מהשיחות העמוקות, ההבנה, והתמיכה, המראה אצל נטע הייתה המראה הכי יפה שראיתי בחיים שלי…
אני בעיקר זוכרת את התחושה הזו כשהבנתי למה הדרך שלי לא הובילה אותי לכלום, איך העובדה שאני מאחרת לכל מקום קשורה קשר ישיר לחוסר היכולת שלי לקיים הסכמים ולשלמות "התפעולית" שלי, למה לי להיות מושלמת כשאפשר להצטיין?! מי זה לעזאזל היידיגר וכמה אני אוהבת אותו היום <3
כל הכלים שקיבלתי היו חשובים, אבל ביום שהבנתי את הנוסחא : עשייה + טעויות = צמיחה, השתנו לי החיים,
לא הפסקתי לעשות וזה קטע מטורף, אפשר לומר אפילו קוסמי, כי לא רק שעשייה מביאה עשייה, היא גם פתחה בפני דלתות, שפע הזדמנויות וזימנה אלי דברים שלא חלמתי שאני יכולה לחלום עליהם בכלל,
אז כן,
היום אני עושה את החלומות שלי 24 שעות ביום בממוצע, מתוך הודאה ברורה באשמה שאני נכנסת תחת ההגדרה של:
"אדם שעובד במה שהוא אוהב, לא עובד יום מחייו"
אני עוסקת ב 3 תחומים בחיים שאני מאוד מאוד אוהבת (אימון, פרסום וניהול),
וממש ברגעים אילו אני מסמנת לעצמי את היעד הבא : כשאגדל, אני רוצה להיות נטע!
נטע יקרה, חייבת להודות לך שוב ופעם המי יודע כמה, (וכנראה שאני אודה לך גם עד 120, אז תתכונני:)
על הנשמה הענקית הזו שאת מביאה איתך בכל שיחה, בכל מקום, על החיבוקים הכי אמיתיים שקיבלתי בחיים שלי, על ההקשבה, הנכונות שלך להיות שם באמת, החדות הזאת שמזכירה לי מי אני בכלל, אבל הכי הכי – על זה שלא ויתרת עלי,
מעריכה, מעריצה ואוהבת!
אהה וכפרה עליך את!!!!!!!
א'