פגישות מיקוד אישי – דימוי עצמי, חוסן אישי – שירי

אני שמחה להגיד שבזמן הכתיבה אני בוכה ולא בגלל שרע לי אלא הם דמעות שמחה של אושר ואהבה מצאתי את הילדה החבויה בתוכי אני אוהבת אותה ומחבקת אותה ומאפשרת לה לצאת החוצה ולקבל את  מה שמגיע לה אני  מכבדת אותה אני מעריכה ואוהבת אותה כמו שהיא עם הרבה נתינה לעצמי כי אני במקום הראשון ואחר כך כל השאר

נטע

ברקע מתנגן לו שיר של בית הבובות ואני כותבת לך ומודה לך על המתנה שנתת לי אולי המתנה הכי גדולה ואני דוהרת לגיל 29 קוראים לה שירי ילדה שהייתה עצורה בתוך האישה שקוראים לה שירי

אז ככה כל חיי חייתי בתוך בועה

הייתה לי נתינה גדולה לעולם אבל אף פעם לא לשירי הענקתי לכל הסובבים לי הדרכתי ונתתי כתף לכל מי שהיה מוכן לקחת חוץ מלשירי היא הייתה סבלנית וחיכתה לתור שלה עד שכמעט חנקה והעלימה את שירי הילדה שרצתה לאהוב להיות נאהבת להצליח ולפרוץ לעולם הגדול היא פיתחה פחדים לכל מה שקורה בחוץ ולא האמינה שהיא מסוגלת לעשות בשביל עצמה היא תמכה בכולם ונשארה מאחור היא העניקה להם את נשמתה עד שכמעט הרגה את האני שלה תמיד היא הייתה מספר 2 במקרה הטוב

היא האמינה שבזכות הנתינה האינסופית היא תהיה נאהבת תמיד ובעצם לא הבינה שבגלל הנתינה האין סופית היא מאבדת את עצמה ושאף אחד כבר לא מעריך אותה יותר

אז כן שירי  נשארה לב בלי אהבה אמיתית לא זוגיות והכי גרוע היא כבר לא אהבה את עצמה לא את החיים ולא את מה שהם  מציעים לה

החיים הראו לשירי את הרע ואת הטוב רק שהטוב נגמר מהר והרע נשאר תמיד בצל שלה הוא הלך וחזר כאילו מחכה שהיא תתעורר ותתן יד לילדה הקטנה שבפנים שכבר כמעט ולא הייתה

אני שמחה להגיד שבזמן הכתיבה אני בוכה ולא בגלל שרע לי אלא הם דמעות שמחה של אושר ואהבה מצאתי את הילדה החבויה בתוכי אני אוהבת אותה ומחבקת אותה ומאפשרת לה לצאת החוצה ולקבל את  מה שמגיע לה אני  מכבדת אותה אני מעריכה ואוהבת אותה כמו שהיא עם הרבה נתינה לעצמי כי אני במקום הראשון ואחר כך כל השאר