מראה מראה שעל הלב
במשחק המחבואים היומי, שאיננו יודעים, שאנחנו בכלל משחקים עם עצמנו… שואלים אנחנו, מי אני ומה שמי? אז מי אני היום? מסתובבת אני עם שאלה, שאפילו
במשחק המחבואים היומי, שאיננו יודעים, שאנחנו בכלל משחקים עם עצמנו… שואלים אנחנו, מי אני ומה שמי? אז מי אני היום? מסתובבת אני עם שאלה, שאפילו
איך אתה ביחס לפוטנציאל שאתה? אנחנו מתנהלים בחיים, עם ההגשמה בפועל של מי שאנחנו ויחד עם הפוטנציאלים שלנו. לעיתים, אנחנו לא נוגעים בפוטנציאל כי אנחנו
אסטרטגיה ???? מילה גדולה…. אז כן, מילים גדולות הן דווקא כן בשבילנו. ההבנה שניתן לעצור, לקבל תמונה מקיפה על חיי והאפשרות לבחור לשנות באופן דרמטי
אחרי שהחלטת שכל נקודה היא נקודה טובה להתחלה (לינק לפוסט אבני דרך לשינוי 1) ואחרי שעוררת את המוטיבציה הפנימית לשינוי (לינק לפוסט אבני דרך לשינוי –
מטרת רצף הפוסטים : שכל מי שיקרא את הפוסט הזה, יקבל מהידע הזה רוח גבית לשינוי שלו ,בדיוק במידה שנוחה לו והוא צריך. למי זה
הוא בחר בעלבון ובכעס מול חבר שלו במקום לשתף בצורך שלו. יש לו צורך בשיתוף ועידוד בתקופה בה יש לו התמודדות לא פשוטה מול בת
לב שבור הוא לב שלם..? עד לא מזמן, לא כל כך הבנתי עד הסוף את הכוונה מאחורי המשפט הזה מהשיר של ברי סחרוף. היתה לי
תחנת תלונה, תחנה שבה מתלוננים בכייף. זו תחנה שלרוב לא כל כך מדוברת אבל זו תחנה נחוצה, לחלק היא בכלל הכרחית בשביל להתקדם קדימה. מה
אחרי שהחלטת שכל נקודה היא נקודה טובה להתחלה (לינק לפוסט אבני דרך לשינוי 1) ואחרי שעוררת את המוטיבציה הפנימית לשינוי (לינק לפוסט אבני דרך לשינוי –
אחרי שהבנו בפוסט הקודם שכל נקודה היא נקודה טובה להתחלה (לינק לפוסט הקודם אבן דרך 1) יכול להיות שקראתם, התחברתם וקיבלתם החלטה. ואולי עדיין לא
מטרת רצף הפוסטים : שכל מי שיקרא את הפוסט הזה, יקבל מהידע הזה רוח גבית לשינוי שלו ,בדיוק במידה שנוחה לו והוא צריך. למי זה
איך אתה ביחס לפוטנציאל שאתה? אנחנו מתנהלים בחיים, עם ההגשמה בפועל של מי שאנחנו ויחד עם הפוטנציאלים שלנו. לעיתים, אנחנו לא נוגעים בפוטנציאל כי אנחנו
אם נהיה נאמנים למה שאנחנו רוצים זה יהיה הכי טוב לכולם. לנו ולאחרים. למה זה טוב להתייחס למה שאנחנו באמת רוצים? למה לקחת את עצמנו
אסטרטגיה ???? מילה גדולה…. אז כן, מילים גדולות הן דווקא כן בשבילנו. ההבנה שניתן לעצור, לקבל תמונה מקיפה על חיי והאפשרות לבחור לשנות באופן דרמטי
מה אנחנו מכניסים לתוך הרדאר שלנו ומה לא? ולמה? חשוב שנזהה מתי מערכת הסינון שלנו, שבאה לעזור לנו להתמודד עם כל המידע שקיים, חוסמת אותנו
במשחק המחבואים היומי, שאיננו יודעים, שאנחנו בכלל משחקים עם עצמנו… שואלים אנחנו, מי אני ומה שמי? אז מי אני היום? מסתובבת אני עם שאלה, שאפילו
מה קורה אחרי שמצליחים? מה יש אחרי? מה יש בשלב הבא? טוב, זה שכולנו רצים, בלי לדעת לאן אנחנו רצים, זה כבר לא חדש. זה
אחת הדרכים לבסס הצלחה ומיקוד בדרך, היא להיות בסביבות שמחזקות את השיחה הפנימית שלך. איך מזהים סביבה כזו? מה זה נותן לנו? תודעתית? רגשית? התפתחותית?
להיות עצמאי או לא? תלוי אם במקום שאתם נמצאים אפשר לממש את היכולות שלכם, כמו שאתם רוצים. בעצמאות כמו בהורות, יש דברים שחווים רק אחרי
הצנזור הפרטי חמקמק וערמומי … הוא לא רועם ומשתק כמו הפחד והוא לא קוטל כמו הביקורת העצמית הוא עדין.. מעמעם אור בקטנה… מכווץ … פוסט
וואטסאפ