ביי ביי צנזור פרטי

הצנזור הפרטי חמקמק וערמומי …

הוא לא רועם ומשתק כמו הפחד והוא לא קוטל כמו הביקורת העצמית הוא עדין.. מעמעם אור בקטנה… מכווץ …

פוסט על החלטה להיפרד מהצנזור הפרטי בידידות

ואם יהיה לו קשה ללכת הוא בטוח יקבל פחות זמן מסך.

פיניתי זמן, החלטתי שאני רוצה לכתוב פוסט סוגר שנה ופותח שנה.

תיכננתי מתי אני כותבת, כמה קצוות של רעיונות כבר הסתובבו לי בראש וכל מה שיש לעשות זה לשבת ולכתוב.

הגיע חלון הזמן לכתיבה.

 היו לי את כל התנאים, השקט, הזמן, האוירה.

ו…החשק לכתיבה לא הגיע וגם לא הרעיון לא התגבש.

התחילו הקולות הפנימיים: ” קומי, שבי, תתחילי, אם לא תעשי עכשיו, מתי כן?”

והתבוננתי על המחשבות האלו, שקלתי להקשיב להן והחשק לכתיבה עדיין לא הגיע.

שבת, גשם בחוץ, זמן נהדר פשוט להתכרבל ולנוח.

זה בטח לא הזמן לאלץ את עצמי לעשות משהו שלא בא לי.

זו גם לא מטרת הכתיבה.

המטרה היא לא לעשות בשביל לעשות. הזכרתי לעצמי.

הכתיבה היא כדי לקבע בתוכי תובנה שחשובה לי ואז להרחיב אותה הלאה.

מה ארחיב אם אעשה בשביל לעשות? ארחיב את הרעיון של עשייה מתוך חוסר חשק? אין מצב.

הרי הבטחתי לעצמי הקשבה מדויקת לחשק. לעורר בתוכי בעדינות את החיות, את התשוקה ליצור, לתכנן, לבנות. והנה הזדמנות לממש את ההבטחה.

נזכרתי, שהתובנות הכי גדולות מגיעות מהתבוננות פשוטה במה שקורה כרגע.

גם ככה מה שקורה ברגע הזה, מסכם את כל הרגעים כולם.

מה אני רוצה לשחרר מהשנה הקודמת?

לשחרר את צנזור האור הפרטי שלי.

לשחרר אותו מלסנן אותי. לעמעם אותי. לפחות להעביר את הצנזור למשרה חלקית, אפילו עדיף שיהיה כפרילנסר, אקרא לו לפי הצורך אם ארצה.

מיהו צנזור האור הפרטי שלי?

הצנזור הפרטי שלי, מגיע מיד אחרי שיש לי רעיון טוב, או החלטה שמיטיבה איתי.

הצנזור הזה, מגיע ממש בספרינט, יחד עם הרעיון המלהיב, עוצר בחריקת בלמים ומערער על הרעיון הראשוני והבוהק שעלה בתוכי.

מערפל ומפקפק בידיעה הפנימית שלי. שם סימני שאלה, שם סימני השוואה, מערער ומערער.

אפשר לקרוא לצנזור הזה בשם הכללי פחד.

פחד לפספס, פחד מרצון חדש ולא “מקובל”, פחד שהרעיון הראשוני שעלה בי, לא יכול להתממש.

היום אני מבינה שפחד זה שם כללי מדיי כדי לגרום לצנזור להתפטר מהתפקיד.

כדי לשחרר אותו, עליי להגדיר את הפעולה המדויקת שמתרחשת ברגע שידיעה פנימית חזקה עולה.

אני ממש רואה את הצנזור כמו איזו יד, שפשוט מעמעמת את האור. יד שדואגת שהדימר יהיה על העוצמה הנמוכה.

וכמו  שכתבתי קודם, לא הייתי צריכה ללכת רחוק.

אין צורך לבחון את כל השנה כדי לראות מה אני משחררת.

הצנזור הפרטי שלי, הגיע כהרגלו אתמול,

כשהחשק אמר “עכשיו נוחי, יהיה סינכרון מדהים ברגע הנכון”

והצנזור מצידו פיקפק ושאל : “אולי לא? אולי המומנטום יתפספס, אם לא תעשי עכשיו, את כבר תוותרי על זה. לא חבל?”

החשק שלי, הרעיונות הראשוניים שלי, מקדשים ומטפחים קלות.

הצנזור, מקדש ומטפח מאמץ.

החשק, שמקדש קלות והנאה, הוא תמצית האמונה הנקייה שלי, התנועה שלי והמוטיבציה שלי.

הצנזור,שמקדש מאמץ, הוא תמצית ההרגלים הנלמדים שלי. תמצית האוטומטים החברתיים הנלמדים שלי.

ואני רואה אותם.

את שניהם.

ואני לא כועסת.

נותנת להם לחיות רגע במקביל, כדי שאבחין בהם, מתבוננת,

ואז ומשחררת.

נפרדת באהבה מהצנזור ובוחרת לבטא.

בוחרת להקשיב לידיעה הפנימית החיובית , לרעיון הראשוני, לחשק.

מה אני מזמנת לשנה הקרובה?

ביטוי מהיר, משוחרר וחלק של הידיעה שלי. של הרעיונות הראשוניים שלי. זרימה פתוחה ומהירה בין השניה שעולה לי רעיון לבין האמירה שלו, הביטוי שלו וההוצאה לפועל שלו.

שעמעם האור הפנימי שלי ,יהיה מכוון על העוצמה הגבוהה ביותר.

וגם אם מדי פעם, ההרגל לצנזר יחזור ויהיה ניסיון שלי מול עצמי לעמעם את האור, אבחין בזה ובעדינות אחזיר את האור לעוצמה החזקה והרצויה.

אני כבר יודעת, שכל פעם שאתן לזרימה של הידיעה הפנימית לתפוס מקום בעוצמה, היא מיידית תוקיר לי תודה ותזכיר לי כמה טוב שבחרתי בה.

ממש כמו עכשיו בפוסט הזה, שמדבר על סיום שנה ויצא בסינכרון מדויק עם חג האורות, ובסינכרון מדויק הזכיר לי לעשות סדר בעוצמות של האור שלי.

ומה עם הצנזור שלכם? יש לכם כזה?

אתם ערים לעמעם האור הפרטי שלכם? לאן הוא מכוון? האם גם אתם נותנים לו לעבוד שעות נוספות?

איפה אתם מערערים על החלטות שעושות לכם טוב? מתי זה קורה? האם אתם ערים לכך?

איפה אתם הולכים נגד עצמכם?

איפה אתם מתכווצים ללא צורך? תחליטו להזדקף ולשמור על הגודל שלכם?

האם אתם מתכווצים שניה אחרי שהעזתם? תחליטו להיזכר במי שאתם באמת!

האם אתם מפקפקים בזה שאתם ראויים שניה אחרי שמתנה נפלאה הגיע עד אליכם? תחליטו לנשום, להכיל אותה ולהתרחב!

יש מושג כזה "הרחבת הכלי שאנחנו" הכוונה הרחבת היכולת להכיל (כלי, הכלה) עוד טוב ועוד מתנות לתוך חיינו.

אז זה פה האימון הוא בדיוק על זה, הסכמה ברורה לעוצמה שלכם בפעולות היומיומיות הפשוטות. תירגול יומיומי בינכם לבין הצנזור הפרטי.

בואו נבחין בסמיכות האירועים של חג האורות ופתיחת השנה החדשה ונזכור להיות במקסימום עוצמת האור שלנו, כל השנה.

בואו נבחר להאיר עם הידע שלנו, הנוכחות שלנו והעזה שלנו.

בכל דרך, בכל תצורה שמתאימה לנו ונעים לנו איתה.

 ברוכה הבאה שנה חדשה,

אני מוכנה.