תחנת תלונה, תחנה שבה מתלוננים בכייף.

זו תחנה שלרוב לא כל כך מדוברת אבל זו תחנה נחוצה, לחלק היא בכלל הכרחית בשביל להתקדם קדימה.

מה כוללת תחנת תלונה:

תחנה בה אפשר להתלונן , להתבאס ולהתבכיין.

תחנה בה המילים לא מאורגנות, מתובלות בבכי, בכעס, לפעמים המילים קטועות ובודדות וכוללות הרבה שתיקות.

בתחנה הזו, יש גם לגיטימציה לסיים באופן פתאומי את השיחה ולומר :" נדבר כבר…."

תחנה שבה אפשר לנוח ולהתעטף בתיסכול ובייאוש, כי זה כל מה שיש כרגע.

ולמה תחנה?

כי בדיוק כמו במונפול, כך בחיים, נעצרים בתחנה, מעבירים שם את התור ואז מטילים שוב את הקוביות ומחפשים את הדרך לתחנה הבאה.

אנחנו לא רוצים להיתקע בתחנת התלונה יותר מתור אחד או שניים.

אנחנו רוצים להגיע לשאר התחנות תחנת האיסוף העצמי, תחנת הבחירה המחודשת, תחנת התקווה, תחנת  המשמעות, תחנת היוזמה, תחנת ההצלחה.

איך נראית תחנת התלונה בחיים האמיתיים?

אצלי התחנה הזו היא בדמות של חברה.

זו חברה שאפשר להתקשר אליה ולדבר ישר על התלונה, אין צורך בהקדמה.

לפעמים בכלל אין ציפייה שהיא תענה פשוט לשלוח הודעה קולית של "איף קשה לי!"

כשתהיה תגובה, היא בדכ תהיה תלונה משותפת וחגיגת מירמור עמוקה.

תחנה איכותית היא תחנה שבה מי שמקשיב נמצא באותם אתגרים.

זה פחות הזמן לדבר עם מישהו שיגיד "ומה חוץ?"

בטח שיש זמן להתרומם ולהתאפס ולהתקדם, זה פשוט לא הרגע הזה ממש.

ומה אחרי?

למחרת, מתחיל יום חדש, יום שהאויר בו כבר זז אחרת, כבר ישנו בלילה על כל התלונות של אתמול ואולי יום אחרי, אחרי האוורור הרגשי, יש כח לזרוק את  הקוביות ולעבור לתחנה אחרת.

נקודה חשובה, בתקופות משבריות, תבקרו יותר פעמים בתחנת התלונה מבד"כ. זה מתבקש.

כגודל העומס לעיתים יש יותר צורך לנקז כעס ותיסכול החוצה. מה שצריך לשים לב שעדיין אתם ממשיכים לבקר גם בשאר התחנות ולא נתקעים על מצב התלונה. זה מצריך התבוננות עצמית כנה ותשומת לב לשיחה הפנימית.

אנשים מתפארים בזה, שבדיעבד הם רואים את הכישלונות שלהם כמקפצה. זה נכון.

למה אנחנו פחות שומעים על תחנות התלונה שלהם? הרי זה הכי טבעי שיש לחוות את כל הרגשות.

ממה שאני רואה על עצמי וגם בחדר האימון ,הצלחה ונחישות לאורך זמן ,מחייבת לשלב במשחק החיים תחנות של תלונות, פשוט כדי שתתאפשר תנועה חדשה קדימה.

מי תחנת התלונה שלכם?

היא בן אדם? חבר.ה? בן/ת זוג?  מחברת שבה אתם מוציאים את כל מה שעל הלב ובבטן? ואולי בכלל אחד אלוהינו?

אולי אין לכם בכלל ואתם לא מרגישים צורך?