איך לב שבור הופך ללב שלם?

לב שבור הוא לב שלם..? עד לא מזמן, לא כל כך הבנתי עד הסוף את הכוונה מאחורי המשפט הזה מהשיר של ברי סחרוף.

היתה לי מן מחשבה רומנטית שזה מן משפט מעודד כזה להזכיר שלב שבור, אולי הוא שבור, אבל זה אומר שיש בו את השריטות של החיים ותחושה שאתה חי.

כמו צלקות קרב מפוארות שאנחנו לוקחים איתנו.

כשישבתי בפגישה מול לב שבור כזה, ראיתי את העצב, התיסכול, הבהלה, חוסר האונים והבנתי בתוך כל  השבר הזה, איך בתוך הלב השבור נולד לב שלם.

כשאנחנו במערכות יחסים, האישיות שלנו מתמזגת ומתערבבת עם האדם שלצידנו.

כל כך בא לנו, לנוח, לשים את הראש.

גם אם  מערכת היחסים היא מאד קצרה, בא לנו להתאהב, להתרגש, להרפות ופשוט להתמזג כל מי שאנחנו עם מי שנמצא לצידנו.

כשמערכת היחסים ארוכה יותר, היום- יום, ההרגלים, השיחות, השגעונות, הכל כבר נעשה לנו מוכר וידוע.

בגלל שהשאיפה הפנימית שלנו היא להתפתח ולגדול, התשוקות שלנו לפריחה, לאהבה, לשיגשוג מבינות שהן לא יכולות כל הזמן לקחת את רוב המקום, אז הן מחכות שם בשקט בתחתית מערכת  היחסים…

מחכות שנצא מהמצב השיגרתי, לעיתים ההישרדותי שאנחנו נמצאים בו כדי לצאת החוצה ולבקש את  מקומן.

בזוגיות קצרה, זה יכול להיות כשנעשה קצת שקט, כשהזוגיות מרגישה בטוחה,

 בזוגיות ארוכה יותר, זה יכול להיות כשהילדים גדלים או כשמסיימים לתמוך או לטפל במישהו קרוב או כשהמצב נעשה מאיזושהי סיבה סובייקטיבית יותר נעים, שיגרתי ונח … וזה יכול להיות שזה בכלל בגלל שהצטבר לנו בפנים רצון חזק לייצר שינוי.

יכול להיות שזה גם שילוב של כל  האפשרויות יחד…

 פתאום צפות התשוקות מתחתית מערכת היחסים ומבקשות מקום, ביטוי, תמיכה.

לפעמים מצליחים כזוג, לעבור את זה ביחד ולקחת את האהבה למקום חדש, חזק ומתפתח.

לפעמים מחליטים שזה הזמן לקחת נתיבים נפרדים.

יש זמן חשוב בתוך כל התהליך הזה שהוא זמן  הביניים.

בזמן הביניים, כשאין עדיין בחירה והחלטה לאן מועדות פנינו, יש חשיפה של רצונות, תובנות וגילוי עצמי של  האני שלי. של האני שלי כיום. ברגע הזה.

לפעמים שני בני הזוג מתפתחים במקביל ולפעמים, אחד הצדדים מופתע שמתחת לכל "החיים" שעברנו יחד, פתאום נולד לו איזה אדם חדש שישן לצידו.

הצד המופתע, פתאום מגלה על עצמו שהוא כ"כ התמזג באדם שלצידו, שהמחשבה על כך שמערכת היחסים הזו עשויה להסתיים, היא אופציה שרק המחשבה עליה ממוטטת אותו.

הוא לא מצליח לדמיין את קיומו בלי האדם הזה.

פתאום כל הזהות שלו מקבלת סימן שאלה גדול ויש שכחה גדולה של כל המקומות הנוספים בחיים שבהם הוא משמעותי בקריירה, חברויות, הורות, משפחה …

שם .. עולה הבנה אבל מאד מטלטלת ומעמתת שהאהבה העצמית שלנו תלויה באחר.

מה עושים כשאנחנו מזהים שהאהבה העצמית שלנו תלויה באחר?

לפעמים, המחשבה האוטומטית תהיה שמה שאנחנו הכי צריכים זו אהבה חדשה.  

מישהו שיימלא את החלל ויהווה תחליף לתחושת הבדידות הקשה.

אבל הבקשה האמיתית לאהבה חדשה, היא לא החלפת תלות בתלות . החלפת אהבה באהבה.

ברמה העמוקה, אנחנו מחפשים את האהבה שהיא לא תלויה באחר.

אנחנו לא מחפשים אהבה שתלויה במצב רוחו של מישהו אחר, בהיסטוריה שלו, בכאביו, בהעדפותיו ובהתפתחותו.

אנחנו מחפשים אהבה בלתי תלויה, אהבה שהיא משאב אינסופי נובע וזו האהבה לעצמנו.  

אהבה שבה אנחנו נזכרים מה מחייה אותנו, מה ממלא אותנו בלי קשר לאדם כזה או אחר.

לב שבור הוא לב שלם, כי בשברו, אם אנחנו אמיצים לראות ולהקשיב, הוא מוביל אותנו אל הלב השלם שלנו אל האהבה השלמה והאינסופית אלינו.

ומשם, כל אהבה שנפגוש היא תהיה שלמה עבורנו.

ברגע שאנחנו אוהבים אותנו ורואים אותנו ולא מחפשים עיניים שיראו אותנו, שימלאו אותנו, התחושה שלנו ושל הצד השני היא אהבה וצמיחה משותפת.

לפעמים, האוטומט צועק ומבקש רגש מהיר ומיידי של אהבה.

גם אם אתם מחליטים לתת לו את  זה, אל תתפשרו במקביל על למידה והיכרות עצמית עם האהבה לעצמכם.

האהבה לעצמנו, זה החוסן הכי גדול והכי זמין שיש לנו, לא משנה מה עוד יש לעבור בדרך.

החלטתי לכתוב על זה, כי מלבבות שבורים נולדו כל כך הרבה לבבות שלמים, שבא לי לקבע את התקווה הזאת שאם קרה והלב נשבר, הוא באמת מסמן על רובד אהבה עצום ועמוק יותר שמחכה להתגלות.

וזה כל כך הפוך על הפוך, כי כשעצוב לנו, בגלל הכאב והדרמטיות, הדבר האחרון שאנחנו חושבים עליו זה שהפירוק יכול בכלל להוביל למשהו טוב.

מי שהסכים ללכת בעקבות המצפן של הלב השבור, להיות סבלני לעצמו וחומל, גילה כבר שמאחורי הלב השבור מסתתר לו לב שלם.

האם אתם או מישהו בסביבה שלכם שצריך את התקווה הזו גם?